מחשבון הרעלת שוקולד בכלבים

מקורות ואופן החישוב

תכולת התיאוברומין לפי סוג שוקולד והספים הקליניים ב־mg/kg שלמעלה לקוחים מתוך ה־Merck Veterinary Manual,‏ "Chocolate Toxicosis in Animals" . כאשר Merck מפרסם טווח (שוקולד מריר/חצי־מתוק: 150–160 mg/oz), המחשבון משתמש בנתון הגבוה והשמרני יותר. תקציר הטוקסיקולוגיה של מרכז ה־ASPCA לבקרת הרעלות בבעלי חיים (Gwaltney-Brant,‏ 2001) מפרסם נתוני תיאוברומין נמוכים יותר לכל האורך — שוקולד חלב 58 mg/oz, שוקולד מריר מתוק 130, שבבי שוקולד חצי־מריר 138, שוקולד אפייה 393, אבקת קקאו יבשה 737 — לעומת 64, 150–160, 440 ו־807 של Merck. המחשבון בוחר כברירת מחדל את המספרים הגבוהים של Merck לכל אורך הדרך, כדי שיטעה לכיוון של אזהרה מוקדמת יותר, לא מאוחרת יותר. בספי המינון שבאמת קובעים שני המקורות מסכימים במדויק: סימנים קלים מ־20 mg/kg, השפעות קשות/קרדיוטוקסיות ב־40–50, פרכוסים ב־60, ו־LD50 דרך הפה של 100–200 mg/kg.

הכלי מעריך מינון תיאוברומין בלבד. הוא אינו יכול להביא בחשבון מצבים בריאותיים אישיים של הכלב, רכיבים אחרים (כמו קסיליטול בחלק ממוצרי השוקולד), או כמה זמן עבר מאז הבליעה. הוא אינו תחליף לטיפול וטרינרי.